סמל המרכז הקהילתי

טל: 02-5302727
שעות מענה המזכירות 9:0-13:00 17:00-19:00
5302727m@gmail.com
פקס: 025376830

NLP - פרשת בראשית

תמונת אווירה למחלון התרפיסט NLP – פרשת בראשית פרשת קרח(אילן שרפי)

בס"ד

 

פרשת בראשית

 

חלון התרפיסט בתנ"ך  הינו חלון דרכו אנו חותרים להבין תהליכים בתנ"ך הנשענים על מושגי יסוד בתהליכי הנחיה אישית וקבוצתית בשיטת ה NLP   .     

בעיון בטקסט בפרשת בראשית אני מוצא ביטוי לאותם מושגים בהתנהלותם של האל אדם חווה והנחש ארבעת השחקנים המרכזיים בפרקים א ו ב'  , המוזכרים בפסוקים, ונמצא כי מושגי יסוד אלה מלווים אותנו משחר ההיסטוריה ובאים לידי ביטוי בפסוקים  

על מנת לפענח אנו נעזרים בראש ובראשונה בהתבוננות דרך חלון התרפיסט . בהתבוננות זו אנו לומדים את הפשט דרך סמלים ורמזים באמצעות המשפט המילה הצליל והתובנות והזיכרונות שהם מעלים המילים , נעזרים במפרשים הקלאסיים בהבנת המילים ,חוקרים את המילים ושרשם ומזהים תהליכים שהמילים והמשפטים מכוונים אליהם  .

   

התבוננות  

קריאה מחלון התרפיסט הינה קריאה המבחינה בן הקריאה החומרית לקריאה הרגשית , הקריאה חומרית היא יותר היסטוריית ותפקידה להבהיר לנו מציאות חומרית למשל המילה ארץ יש לה גם משמעות חומרית וגם משמעות רגשית , ארץ חומרי = עפר, הרים , סלעים והכד' , ארץ רגשי = יציבות , מוגבלות , גבולות  וכד' .    

ההתבוננות בקריאה הרגשית משקפת לנו תמונה המציפה את המילה במשמעויות מעולם הסמלים התחושות והרגשות .

יש כאלה שיאמרו שזה קריאה דמיונית ואין לה בסיס מציאותי חומרי . והם צודקים, זה אכן קריאה שעושה שימוש בדמיון ומתרחקת מהמציאות החומרית ומכאן תרומתה להבנה שונה של הטקסט המקראי.

בנוסף ,בקריאה חומרית השאיפה היא הבנה ברמה התוצאתית ,הקריאה הרגשית השאיפה להבנת התהליך .

מסורת שהועברה אלינו מדורי דורות לימדה אותנו שחמשת חומשי תורה וספר בראשית בפרט נמסרו לנו ע"י משה רבנו משה גדול נביאי ישראל, והוא ע"פ המסורת כתב את התורה על פי ה' . מועד הכתיבה הוא ככל הנראה ערב כניסת עם ישראל לארץ היינו גם ערב מיתתו של משה ואולי כדי להניח את דעתנו מעיד הכתוב על משה " ומשה בן 120 שנה לא כהתה עינו ולא נס ליחה " היינו גם כלפי התורה הכתיבה לא הושפעה ממצב של זקנה .

ישנם פרשנים כמו המלב"ים בפרושו המושג בני האלוהים בסוף פרשת בראשית שהולכים עוד צעד וטוענים הטקסט התורתי לעיתים יש בו גם הערות עורך שמכוון ומדגיש ומסב את תשומת לבנו. מזמין אתכם ללמוד את המלבים לפרוש המילים בני האלוהים שבסוף פרשת בראשית .

אני מזמין אתכם לקרא יחד את הפסוק הראשון בקריאה רגשית .

נגדיל את הפונט ונראה את האות במילה :

בראשית, ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים.

 המילה   ב.ר.א.ש.י.ת נבחרה להתחיל את ספר הספרים נתבונן במילה נלמד את המילים שהיא מכילה בתוכה, נאזין לצלילים , ישנם לא מעט מילים שחבויים במילה בראשית ואני בוחר לצורך שחתינו לראות את בראשית המילה כולה כמצב מצב התחלתי  , לראות את המילה "ראש" כסמל ולראות את המילה "שית" – במובנה לשים . אז המצב ההתחלתי הזה שחל ברגע זה מכיל בתוכו ראש ושם אותנו במצבים שהפסוק ממשיך ומדבר עלהם .

קריאה רגשית שמתייחסת להווה שואפת לחוות את הפסוק ממש עכשיו וליחס לו משמעות אקטיבית לעצמי כשאני קורא אותו .

היינו משה מסב את תשומת ליבנו לכך שהקב"ה נתן לנו ראש והעניק לנו בתוכו יכולות מחשבתיות ורגשיות לפעולה תמידית 24/7 .

לראש הזה יש שמים וארץ – שמים בהגדרה החומרית מזכירה לנו את מילה מיים , וארץ במשמעותה החומרית מזכירה לנו עפר , סלעים , וכד' .. 

בקריאה רגשית כשאני מייחס לפסוק רלוונטיות אלי ממש,  אני מנכס תובנה נוספת ,  גופנו מורכב מכ 80% נוזלים ( מים ) וכ 20% עפר ( ארץ) ומעיד הכתוב ,על המצב  והארץ היתה תוהו ובוהו , הניסוח הוא בזמן עבר "הייתה"  , נתייחס לזמן בהמשך, ועכשיו נדבר על המצב ב "ארץ " כחלק החומרי שלי . הפסוק מגדיר את הארץ שלי  "תוהו ובוהו" ואילו מזכירים את המילים תהייה ובהייה, כשאנחנו במצב של תהייה ובהייה , באי וודאות, בשאלות , החושך מתחיל לשרור ,לעיתים אנו חשים שאנחנו הולכים באפלה ובמילות הפסוק " וחושך .. וזה כל כך חשוך עד שאנו לעיתים מרגישים כאילו אנחנו על פי תהום מה שמקשה עלינו תנועות והחלטות , הקצב במצב כזה הוא יותר איטי , יש יותר זהירות , יש יותר הימנעות וזה גם יכול להתפתח לחרדה , לפחד, ולהשפיע על התנהגותנו. והפסוק ממשיך " ורוח אלוקים מרחפת על פני המים " במצב זה של תהייה ובהייה, של חושך וחשש ופחד מנפילה מזכיר לנו משה רבנו שרוב גופנו הוא ממיים מיים שרוח אלוקים מרחפת על פניו .. היינו כשהארץ נמצאת בתוהו ובוהו כשהמחשבה שלך נמצאת בתהייה ובהייה ושם אנחנו חשים בחושך וסכנת נפילה, מזכיר לנו משה את היותנו בנוים מ80%  מים ושם על פני המים רוח אלוקים מרחפת ,יש רוח אלוקים בגופנו , בתנועה הזאת הזרימה הפנימית אצלנו בגוף יש רוח אלוקים ," ויפח באפיו נשמת חיים "  אותו רוח שה' נפח באדם הראשון מרומזת עוד הרבה לפני בריאתו , יש רוח אלוקים שמרחפת , כמין עוגן שתמיד נמצא בתוכנו, ומצפה שנתחבר אליו . ואותה רוח אלוקים אומרת "יאמר אלוקים יהי אור ..." ומיד " ויהי אור" כשרוח כאלוקים בתוכנו אומרת ויהי אור מיד יש אור , מציאות האור זה לא נתון להשפעה חיצונית, זה נתון להשפעה פנימית אישית של כל אחד ואחד , כי יש בנו רוח אלוקים שבכחה להגיד " ויהי אור ומיד יש אור .. וירא אלוקים את האור כי טוב .. אותה נשמה פנימית שלנו שמגלה את האור כי טוב, בכחה לתכלל תהליך פנימי ולהבדיל בן האור ובן החושך ולהגדיר את האור יום ואת החושך לילה , הדלקת האור הפנימי מאפשרת להגביל את החושך, מאפשרת לאור להאיר את המצב באור שונה ,  ואזי כל התהייה והבהייה והשאלות שנשאלו לחלקם כבר יש כיוון, ודרך התקדמות החושך הינו זמני ומוגבל  , וזה הזמן להתייחס למיימד הזמן , מיימד הזמן בפסוק מתמקד בעבר , כאילו בא להגיד לנו , לא משנה כמה אנחנו בתהיה ובהייה וחווים חושך , מצב זה למרות החוויה של על פני תהום היא רגעית וזמנית, ולכן עוברת כשנתחבר לרוח האלוקים בתוכנו ולזרימה של המיים נוכל בעצמנו ליצור לעצמנו את האור ומשם לדעת לקבל החלטות ולהבהיר , לראות את היום ולדעת שיש מקום ללילה ויש לעיתים חושך  .     

האדם הבוחר להגיע להנחיה / טיפול  שואף לשינוי, להשגת מטרה, שקשה לו להשיג עקב מציאות סובייקטיבית שהוא חווה,מציאות סובייקטיבית  שהוא חש ומרגיש , מציאות שמגבילה אותו בשאיפותיו ואולי אף מטרידה ומפריעה לו לחיות את חייו, היינו מצב חייו באותו הזמן הוא של תהיה ובהייה וחושך , רוח האלוקים שבתוכו מרחפת, הריחוף הינו סמל לרגיעה , קליל , בטיפול המנחה לכשהוא נוכח במתח וסטרס, אחד הכלים להרגעה הוא ההרפיה , הרפיית הגוף מאפשרת לאברים מנוחה מאפשרת למחשבות לשחרר את הראש מהמעמסה , ומאפשרת לרגשות לעלות .  הבנת פרופיל המונחה , מאד משמעותי למנחה בתהליך ההנחיה ולמונחה בתהליך הערות עם עצמו, ומהווה מרכיב חשוב בהובלת ההנחיה , שהרי שנהם בני אנוש וכל אחד מהם חווה את רוח האלוקים בצורה שונה , כל אחד מהם מוגבל בקליטת המציאות שלו עצמו, היתרון של מנחה טוב, הוא שהוא מודע ומכיר מוגבלות זאת, ולמד ורכש ניסיון כיצד להצטרף , וללוות את המונחה בקריאת השטח , לזהות איך הוא מגדיר את החושך, ומה הוא מרגיש כשהוא בתוכו, המנחה מפגיש את המונחה עם המצב והכאב, ומעודד את המנחה להנכיח אותו להכיר בו ולראות את גבולותיו וזמניותו.  בהמשך המנחה מסייע למונחה להגדיר את המשאבים והכוחות שלו, אלו יסייעו לו להאיר ולראות דרכים נוספות להגדיר את המצב ודרכים נוספות לפעול לשיפורו, כמו להיצמד לזרימה של המים, לרומם את רוח האלוקים שבו ולהיות אקטיבי בתהליך מציאת הדרכים להעצמת האמונה בעצמו , להעצמת הביטחון העצמי שלו , וערכים ואמונות שעוברים אצלו בדיקה מחדש והגדרה מחדש . המנחה מאתר את התהליכים המתאימים ליצר שינוי בתפיסה השכלית והרגשית.

האישה הנחש ומה שבנהם

נעבור לסיפור אחר בפרשה פרק ב' פסוק טו' – יז' – ויצו אלוקים על האדם לאמר , מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו , כי ביום אכלך ממנו מות תמות .

פסוק כה' – ויהיו שנהם ערומים האדם ואישתו ולא יתבוששו ...

הקב"ה מגדיר לאדם מה מותר ואסור בכל הקשור למה שהוא מכניס לפיו ומגביל אותו ואוסר עליו לאכול מעץ הדעת טוב ורע באזהרה בעונש מוות.

יחד עם האיסור בא הניסיון , שהרי מה הטעם באיסור אם לא נוצר פוטנציאל תאווה לעבור עליו ולאתגר את המצווה ואת יכולת האכיפה שלו.

 

תשאלו פוליטיקאי מה הוא חוק עבורו ? ותמצאו שהחלק המקצועי המשמעותי אצל הפוליטיקאי הוא איך החוק לא יפריע לו להשיג את מטרתו והוא מאתגר את החוק ..

אדם וחווה צוו , הנחש לא מצאנו שצווה ובכלל היכן מצינו שבעל חיים צווה במשהוא והיכן מצינו שבעל חיים מדבר ( למעט אתונו של בלעם שגם שם בדומה לכאן האתון מהווה סמל) .  וככל הנראה מחלון התרפיסט הנחש הינו סמל לצד המפתה באנושיות שלנו .

פרק ג' פסוק א'

" והנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה ה' ויאמר אל האישה ..."

חלון התרפיסט מציע לראות בנחש סמל , סמל, לצד באישיות האדם שמערים מלשון ערמה ,על עצמו  .  

עורמה זאת נמצאת אצלנו והיא נועדה לשרת את האגו שלנו, יש לה יכולת השפעה ,הערמת הנחש אומרת התורה, יש לה פוטניצאל נזק גדול מאד.והנה  התהליך כך זה מתרחש בשכלנו .

הבה נתייחס את הנחש כמרכיב במחשבתנו שתפקידו לערער על נורמה / מוסכמה שאנחנו מחויבים אליה מגורם חיצוני, כמו חוק ונוהל שאנחנו לא כל כך סגורים על מהותה נכונותה וטובתה כלפינו .

המחשבה הנחשית מדברת אלנו :... ויאמר אל האישה .. אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן,

תחילת המשפט אף משדרת התנגדות ובאה בד"כ עם טענה. רצון הנחש  לכאורה  להמשיך את מאמרו, אולם אנו רואים שידור המזמין התנגדות והמשך דיאלוג של חצאי משפטים וחצאי אמיתות , ושקר. שהרי לא ציוה האלוקים לא לאכל "מכל עץ הגן"  , לעיתים אנחנו משבשים את הנחת היסוד ששומרת עלינו, דרך שימוש במילים דומות ויצירת עמדה שמתרחקת מהנחת היסוד , לדג' אצלנו אומר האלוקים " מכל עץ הגן אכל תאכל , ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" והנחש משבש ואומר : "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן" ושותק... יש מילים שמזכירות את הציווי אולם המשפט הינו לא מדויק בעליל, ואפילו שקרי ומושך לתגובה שגם היא לא מדויקת .תגובת האישה כאילו עוצרת את דבר הנחש ויוצרת אשליה של התנגדות שצפויה מראש במילה אף , ההתנגדות מובעת בהסתייגות מדברי הנחש  למרות שהאמירה של הנחש עדין לא הושלמה, .. ותאמר האישה אל הנחש אתה טועה נחש יקר .. מפרי עץ הגן נאכל .. ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון .

האמירה הלא מדויקת הזאת של האישה, מקורה במניפולציה שהנחש החל בה, האישה ממשיכה את הכיוון בו הנחש החל תוך כדי שיקוף תחושת אשליית ההתנגדות :" מפרי עץ הגן נאכל" אמירה נכונה, ובהמשך היא אינה מדייקת בדברי האלוקים " ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים אמר אלוקים לא תוכלו ממנו ", לאי דיוק זה ציפה הנחש ,ועוד האישה מוסיפה ציווי שלא צויין באיסור והוא" ולא תגעו בו" ..  והנחש לא מתקן אותה , המניפולציה הצליחה הנחש ממנף את אשליית ההתנגדות "ויאמר הנחש אל האישה לא מות תמותון" ...אמירה כללית המתייחסת לכלל האמירה של חווה שכוללת את כל אי הדיוקים כולל הנגיעה , וממשיך להעצים ולערער את האגו "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עינכם להיות כאלוהים יודעי טוב ורע" כמיניפולטור הנחש לכאורה רק משקף את אופיו של העץ " עץ הדעת טוב ורע" ומוסיף ומטמיע משאלה אצל האישה להיות כאלוקים .. השימוש ב כ אלוקים תפקידה להגביר את האמון בדברי הנחש , אם היה הנחש אומר הייתם אלוקים טענתו היתה נופלת מחוסר סבירות , כאשר הוא טוען כמו אלוקים זה משדר יותר אמינות , ברגע זה שנוצרה השאיפה להיות יותר ממה שאני , האושר הקיים פוחת , אני יכולה להיות כאלוקים , אני רוצה להיות כאלוקים וזה בהישג ידי,ונוצרה תשוקה ותסכול ממה שאני .. .

וכאן מתחיל השכנוע העצמי לפעול ומגייס את מימדי מעגל החוויה כפי שהוא מכונה בהגדרות ה NLP   ראיה -  ותרא האישה כי טוב העץ למאכל, יש כאן הגדרה מחדש של העץ שקודם לכן לפני השיח עם הנחש לא היה בפריים של האישה" טוב העץ למאכל" ..רגש - כי תאווה הוא לעניים.. תאווה זה רגש אדם מתאווה זה אדם שמאד רוצה משהוא ויצרו גובר .. מחשבה - נחמד העץ להשכיל אחרי הראיה והתגברות היצר , יש צורך שגם לשכל זה ישמע הגיוני ..האישה מגדירה מחדש את העץ ממקום רציונלי ונחמד העץ להשכיל, זה פשוט עץ נחמד שניתן לרכוש תבונה והשכלה ממנו כפי שהנחש מציע , "ותיקח מפריו", היא נוגעת .. הכל בסדר, שהרי אן איסור נגיעה ותאכל.. הכל בסדר אין אמירה מתי תמותון ,  ותיתן – מלשון מתנה ,גם לאישה שם רך לגבר שעימה, ויאכל. והשינוי שהנחש קיווה לו מתחולל  . .. . בעצם קורה מה שהנחש אמר ותיפקחנה עיני שנהם וידעו כי ערומים הם . בעצם ברגע זה תאוות המין חדרה לעולם הצורך לכסות את הערום, כי כבר יש תאווה וצריך להיזהר ולשמור .. ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות קליפה ראשונה נוצרה מתאווה.

אם נתייחס לנחש כמנחה מניפולטיבי נראה דוגמא , להנחיה מניפולטיבית  של הנחש , הנחש בשאלה ובחצאי אמיתות, הביא את המונחה שלו לטעויות והעלה אצלו תהליכים רגשיים שמאלצים התגוננות  , המונחה שלו ממהרת להגיב לו בהתנגדות לדבריו .. הנחש במקרה שלנו יודע לטפל בהתנגדויות שומע טוב את האמירות ומחפש את הטריגר בו הוא יכול להניע את האישה לשינוי שהנחש רוצה בו ,האישה בשלב זה לא מעוניינת בשינוי, הנחש אינו מתעמת עם האישה על דבריה ודואג לא לשקף את דבריה  פן תעלה על הטעות שלה, והוא מעודד אותה לבדוק האם מה שהיא אומרת נכון , ובאמירתו לא מות תמותון כללי ולאו דווקא לאכילה, הוא למעשה מעודד את האישה להפעיל את מעגל החוויה שלה מתוך מצב של תסכול ותאווה להשיג משהוא שאין לי להיות כאלוקים . הנחש מעודד את האישה ומפתח אצלה תאווה להיות כאלוקים ומצפה שהאישה תבדוק ראשית בנגיעה אם קורה משהוא , ביודעו שנגיעה לא תעשה לה דבר, ואם נגיעה לא מזיקה , אזי ההנחה שלה על המוות נופלת, וכך מתמוטט מגדל הפחד מהמוות , מעכשיו הדעת נותנת שבאכילה גם לא יהיה נזק, וכאן הנחש עובר להובלה, לא רק שלא יהיה בה נזק היא תהיה לתועלת והייתם כאלוקים ... יוצר שאיפה ומטביע בהם אפשרות להעצמה ושינוי  שהרי ללא תועלת למה לעשות שינוי והוא מגדיר תועלת ... ולא האישה מגדירה תועלת, ההפך מהטיפול הרצוי .

לא בכדי מתואר הנחש כערום מכל חית השדה אשר עשה אלוקים , עם זאת אנו האנאלפסטים יכולים ללמוד מהנחש עשה ואת תעשה עם המונחים שלנו .

מונחה שמבקש שינוי ,תפקידנו לברר עם השינוי יכול להזיק לו . שינוי שיכול להזיק למונחה מתפקידנו להאיר את עיניו להיזק ולחדד עם המונחה את המטרה והשינוי שהוא מבקש שיועיל לו , ובכל מקרה לא לתמוך בשינוי שעלול להזיק לו . לעיתים כשאנו מתחילים הנחיה ומגלים שלשינוי המצופה יש יותר נזק מאשר תועלת אנו מובילים את המונחה להציב לעצמו מטרה מטיבה, ועם זאת נזהרים מלכוון את המונחה לפי המציאות שלנו , אנחנו משקפים למונחה את המציאות שלו במילים שלו ומאפשרים לו ללמוד מהשיקוף תובנות ממילותיו הוא, שנשמעות מפינו זה נקרא שיקוף. יכול להיות שאם הנחש היה משקף לאישה את מה שהיא אמרה במדויק , מה שהוא בכוונה תחילה לא עשה .. האישה הייתה עולה בעצמה על אי הדיוק באיסור הנגיעה . הנחש עשה מניפולציה על האישה והביא אותה להכניס לעולם תאווה ורציונליזציה להצדקתה .

 

סוף .              

     

         

 

 

 

 

 

 

 

ניוזלטר החודש
מתנסנט | חוגים