סמל המרכז הקהילתי

טל: 02-5302727
שעות מענה המזכירות 9:0-13:00 17:00-19:00
5302727m@gmail.com
פקס: 025376830

האישה הנחש ומה שביניהם

בס"ד                                                              

מאמר לפרשת בראשית

האישה הנחש ועץ הדעת  

נעבור לסיפור אחר בפרשה פרק ב' פסוק טו' – יז' – ויצו אלוקים על האדם לאמר , מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו , כי ביום אכלך ממנו מות תמות .

פסוק כה' – ויהיו שנהם ערומים האדם ואישתו ולא יתבוששו ...

הקב"ה מגדיר לאדם מה מותר ואסור בכל הקשור למה שהוא מכניס לפיו ומגביל אותו ואוסר עליו לאכול מעץ הדעת טוב ורע באזהרה בעונש מוות.

יחד עם האיסור בא הניסיון , שהרי מה הטעם באיסור אם לא נוצר פוטנציאל תאווה לעבור עליו ולאתגר את המצווה ואת יכולת האכיפה שלו.

תשאלו פוליטיקאי מה הוא חוק עבורו ? ותמצאו שהחלק המקצועי המשמעותי אצל הפוליטיקאי הוא איך החוק לא יפריע לו להשיג את מטרתו והוא מאתגר את החוק ..

אדם וחווה צוו , הנחש לא מצאנו שצווה ובכלל היכן מצינו שבעל חיים צווה במשהוא והיכן מצינו שבעל חיים מדבר ( למעט אתונו של בלעם שגם שם בדומה לכאן האתון מהווה סמל) .  וככל הנראה מחלון התרפיסט הנחש הינו סמל לצד המפתה באנושיות שלנו . המילה נחש אם נקרא אותה הפוך נקבל ש.ח.ן שהצליל מזכיר לנו את המילה שכן , לאמר לנו שאנו חיים בסמיכות לנחש , הנחש שלידנו ובתוכנו זורק למחשבותינו רעשים שלעיתים אנו תופסים אותם כעיקר ורעשים אלה משבשים לנו את החיים .

פרק ג' פסוק א'

" והנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה ה' ויאמר אל האישה ..."

חלון התרפיסט מציע לראות בנחש סמל . סמל לצד באישיות האדם שמערים מלשון ערמה ,על עצמו  . 

עורמה זאת נמצאת אצלנו והיא נועדה לשרת את האגו שלנו, יש לה יכולת השפעה ,הערמת הנחש אומרת התורה, יש לה פוטניצאל נזק גדול מאד.ותהליך כך זה מתרחש בשכלנו .

 נייחס את הנחש כמרכיב במחשבתנו שתפקידו לערער על נורמה / מוסכמה שאנחנו מחויבים אליה מגורם חיצוני, כמו חוק ונוהל שאנחנו לא כל כך סגורים על מהותה נכונותה וטובתה כלפינו .

המחשבה הנחשית מדברת אלנו :... ויאמר אל האישה .. אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן,

תחילת המשפט אף משדרת התנגדות ובאה בד"כ עם טענה. רצון הנחש  לכאורה  להמשיך את מאמרו, אולם אנו רואים שידור המזמין התנגדות, והמשך דיאלוג של חצאי משפטים וחצאי אמיתות , ושקר. שהרי לא ציוה האלוקים לא לאכל "מכל עץ הגן"  , לעיתים אנחנו משבשים את הנחת היסוד ששומרת עלינו, דרך שימוש במילים דומות ויצירת עמדה שמתרחקת מהנחת היסוד , לדג' אצלנו אומר האלוקים " מכל עץ הגן אכל תאכל , ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" והנחש משבש ואומר : "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן" ושותק... יש מילים שמזכירות את הציווי אולם המשפט הינו לא מדויק בעליל, ואפילו שקרי ומושך לתגובה שגם היא לא מדויקת .תגובת האישה כאילו עוצרת את דבר הנחש ויוצרת אשליה של התנגדות שצפויה מראש במילה אף , ההתנגדות מובעת בהסתייגות מדברי הנחש, למרות שהאמירה של הנחש עדין לא הושלמה, .. ותאמר האישה אל הנחש אתה טועה נחש יקר "מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון" .

האמירה הלא מדויקת הזאת של האישה, מקורה במניפולציה שהנחש החל בה, האישה ממשיכה את הכיוון בו הנחש החל תוך כדי שיקוף תחושת אשליית ההתנגדות :" מפרי עץ הגן נאכל" אמירה חלקית נכונה (מכל עץ הגן אכל תאכל) , ובהמשך היא שוב אינה מדייקת בדברי האלוקים " ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו ממנו ", לאי דיוקים אילו ציפה הנחש , ועוד האישה מוסיפה ציווי שלא צויין באיסור והוא" ולא תגעו בו". הנחש מתמוגג וכמובן לא מתקן אותה. המניפולציה הצליחה בשלב זה האמירות הלא מדויקות ואף השקריות מהוות בסיס להמשך. הנחש ממנף את אי הדיוקים ואשליית התנגדות האישה: "ויאמר הנחש אל האישה לא מות תמותון" ...אמירה כללית המתייחסת לכלל האמירה של חווה שכוללת את כל אי הדיוקים שהיא אמרה כולל הנגיעה , הנחש לא מרפה ומערער את האגו "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עינכם להיות כאלוהים יודעי טוב ורע" כמיניפולטור הנחש לכאורה רק משקף את אופיו של העץ " עץ הדעת טוב ורע" , משתמש במילים הידועות טוב ורע ומטמיע משאלה אצל האישה להיות כ אלוקים, השימוש ב כ אלוקים מגביר את האמון בנחש שלכאורה רוצה בטובתי , אם היה הנחש אומר הייתם אלוקים אמירתו היתה נופלת מחוסר סבירות , כאשר הוא טוען כמו אלוקים, זה משדר יותר אמינות , ברגע זה נוצרה השאיפה לאישה להיות יותר ממה שאני , האושר הקיים פוחת , אני יכולה להיות כאלוקים , אני רוצה להיות כאלוקים, וזה בהישג ידי,ונוצרה תשוקה לעתיד טוב יותר מחד, ותסכול ממה שאני עכשיו מאידך .. .

וכאן מתחיל השכנוע העצמי לפעול ומגייס את מימדי מעגל החושים ומעגל החוויה כפי שהוא מכונה בהגדרות ה NLP   : ראיה -  ותרא האישה כי טוב העץ למאכל, יש כאן הגדרה מחדש של העץ שקודם לכן לפני השיח עם הנחש לא היה בפריים של האישה " טוב העץ למאכל" ..רגש - כי תאווה הוא לעניים.. תאווה זה רגש, אדם מתאווה זה אדם שמאד רוצה משהוא כצורך רגשי ,ויצרו גובר. מחשבה - נחמד העץ להשכיל, אחרי הראיה והתגברות היצר , יש צורך שגם לשכל זה ישמע הגיוני. האישה מגדירה מחדש את העץ ממקום רציונאלי " ונחמד העץ להשכיל", זה פשוט עץ נחמד שניתן לרכוש תבונה והשכלה ממנו כפי שהנחש מציע , "ותיקח מפריו", היא נוגעת ממששת.. הכל בסדר, לא קורה כלום ...שהרי אן איסור נגיעה, ותאכל.. הכל בסדר, אין אמירה מתי תמותון ,  ותיתן – מלשון מתנה "גם לאישה" , "אישה" שם רך לגבר שעימה, ויאכל. והשינוי שהנחש קיווה לו מתחולל . בעצם קורה מה שהנחש אמר ותיפקחנה עיני שנהם וידעו כי ערומים הם . בעצם ברגע זה תאוות המין חדרה לעולם הצורך לכסות את הערום, כי כבר יש תאווה וצריך להיזהר ולשמור .. ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות קליפה ראשונה נוצרה מתאווה.

אם נתייחס לנחש כמנחה מניפולטיבי נראה דוגמא להנחיה מניפולטיבית  של הנחש , הנחש בשאלה ובחצאי אמיתות, הביא את המונחה שלו לטעויות, והעלה אצלו תהליכים רגשיים שמאלצים התגוננות  , המונחה שלו ממהרת להגיב לו בהתנגדות לדבריו .. הנחש במקרה שלנו יודע לטפל בהתנגדויות שומע טוב את האמירות ומחפש את הטריגר בו הוא יכול להניע את האישה לשינוי שהנחש רוצה בו ,האישה בשלב זה לא מעוניינת בשינוי, הנחש אינו מתעמת עם האישה על דבריה ודואג לא לשקף את דבריה  פן תעלה על הטעות שלה, והוא מעודד אותה לבדוק האם מה שהיא אומרת נכון , ובאמירתו לא מות תמותון כללי ולאו דווקא לאכילה, הוא למעשה מעודד את האישה להפעיל את מעגל החוויה שלה מתוך מצב של תסכול ותאווה להשיג משהוא שאין לי, להיות כאלוקים . הנחש מעודד את האישה ומפתח אצלה תאווה להיות כאלוקים ומצפה שהאישה תבדוק ראשית בנגיעה אם קורה משהוא , ביודעו שנגיעה לא תעשה לה דבר, ואם נגיעה לא מזיקה , אזי ההנחה שלה על המוות נופלת, וכך מתמוטט מגדל הפחד מהמוות , מעכשיו הדעת נותנת שבאכילה גם לא יהיה נזק, וכאן הנחש עובר להובלה, לא רק שלא יהיה בה נזק היא תהיה לתועלת והייתם כאלוקים יוצר שאיפה ומטביע בהם אפשרות להעצמה ושינוי,  שהרי ללא תועלת למה לעשות שינוי, הנחש מגדיר תועלת ולא האישה מגדירה תועלת, ההפך מהטיפול הרצוי .

לא בכדי מתואר הנחש כערום מכל חית השדה אשר עשה אלוקים , עם זאת אנו האנאלפסטים יכולים ללמוד מהנחש עשה ואל תעשה עם המונחים שלנו .

מונחה שמבקש שינוי ,תפקידנו לברר עם השינוי יכול להזיק לו . שינוי שיכול להזיק למונחה מתפקידנו להאיר את עיניו להיזק, ולחדד עם המונחה את המטרה והשינוי שהוא מבקש שיועיל לו , ובכל מקרה לא לתמוך בשינוי שעלול להזיק לו . לעיתים כשאנו מתחילים הנחיה ומגלים שלשינוי המצופה יש יותר נזק מאשר תועלת אנו מובילים את המונחה להציב לעצמו מטרה מטיבה, ועם זאת נזהרים מלכוון את המונחה לפי המציאות שלנו , אנחנו משקפים למונחה את המציאות שלו במילים שלו ומאפשרים לו ללמוד מהשיקוף תובנות ממילותיו הוא, שנשמעות מפינו זה נקרא שיקוף. יכול להיות שאם הנחש היה משקף לאישה את מה שהיא אמרה במדויק , מה שהוא בכוונה תחילה לא עשה .. האישה הייתה עולה בעצמה על אי הדיוק באיסור הנגיעה . הנחש עשה מניפולציה על האישה והביא אותה להכניס לעולם תאווה ורציונליזציה להצדקתה .

 

סוף .             

 

ניוזלטר החודש
מתנסנט | חוגים